משנה: הֲרֵינִי מִן הַחַרְצַנִּים וּמִן הַזַּגִּים וּמִן הַתִּגְלַחַת וּמִן הַטּוּמְאָה הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְכָל דִּיקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו. הֲרֵינִי כְּשִׁמְשׁוֹן בֶּן מָנוֹחַ. כְּבַעַל דְּלִילָה. כְּמִי שֶׁעָקַר דַּלְתּוֹת עַזָּה. כְּמִי שֶׁנִּיקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו הֲרֵי זֶה נְזִיר שִׁמְשׁוֹן. מַה בֵּין נְזִיר עוֹלָם לִנְזִיר שִׁמְשׁוֹן. נְזִיר עוֹלָם הִכְבִּיד אֶת שְׂעָרוֹ מֵיקֵל בַּתַּעַר וּמֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת וְאִם נִיטְמָא מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה. נְזִיר שִׁמְשׁוֹן הִכְבִּיד אֶת שְׂעָרוֹ אֵינוֹ מֵיקֵל וְאִם נִיטְמָא אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה. ואפילו לכתחילה מותר ליטמא דשמשון היה מטמא למתים והכי גמירי לה והא דקתני ואם נטמא דמשמע דיעבד אין לכתחלה לא משום דתני רישא גבי נזיר עולם ואם נטמא תני סיפא גבי נזיר שמשון נמי ואם נטמא:
מביא קרבן טומאה. שתי תורים ואשם:
ומביא שלש בהמות. בשעה שמיקל מביא חטאת עולה ושלמים כדין נזיר טהור:
מה בין נזיר עולם. מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני ואם נדר להיות נזיר עולם ה''ז נזיר עולם ומה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם הכביד את שערו מיקל בתער מי''ב חדש לי''ב חדש דילפינן מאבשלום דגמרא גמירי לה שהיה נזיר עולם וכתיב ביה ויהי מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו וכתיב התם ימים תהיה גאולתו:
וכל דיקדוקי נזירות עליו. דהוי כאלו אמר הריני נזיר סתם ומשום דבעי למיתני סיפא דנזיר עולם ונזיר שמשון אין כל דקדוקי נזירות עליהם תנא הכא כל דקדוקי נזירות עליו:
מתני' מן החרצנים ומן הזגים. או או קתני כדמפרש בגמרא:
הֲרֵי עָלַי צִיפּוֹרִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. נָזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵינוֹ נָזִיר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִשּׁוּם כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין. עַד דִּי שַׂעֲרֵיהּ כְּנִישְׁרִין רָבָא וְטִיפְרוֹהִי כְצִפּוֹרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִשּׁוּם נָזִיר טָמֵא מֵבִיא עוֹף. וְכִי צִיפּוֹרִין הוּא מֵבִיא. תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה הוּא מֵבִיא. אִית תַּנּוּיֵי תַנֵּי. כָּל עוֹף טָהוֹר קָרוּי צִיפּוֹרִין. וְאִית תַּנָּיָי תַנֵּי. כָּל עוֹף בֵּין טָמֵא בֵין טָהוֹר קָרוּי צִיפּוֹרִין. מָן דָּמַר. כָּל עוֹף טָהוֹר קָרוּי צִיפּוֹרִין. כָּל צִפּוֹר טָהוֹר תֹאכֵלוּ. וּמָן דָּמַר. כָּל עוֹף בֵּין טָמֵא בֵין טָהוֹר קָרוּי צִיפּוֹרִין. אֱמוֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף. מַה טַעֲמָא דְּרַבָּנִין. נַעֲשֶׂה כְמִתְנַדֵּב צִיפּוֹרִין לְבֶדֶק הַבַּיִת. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. נַעֲשֶׂה כְמִתְנַדֵּב אָשָׁם לְבֶדֶק הַבַּיִת. מַה נְפַק מִבֵּינִיהוֹן. אָמַר. הֲרֵי עָלַי אָשָׁם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. מֵאַחַר שֶׁאֵינָן מִתְנַדְּבִין אָשָׁם לְבֶדֶק הַבַּיִת נָזִיר. עַל דַּעְתִּין 2b דְּרַבָּנִין מֵאַחַר שֶׁנָּזִיר טָמֵא מֵבִיא אָשָׁם נָזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתין דרבנן מאחר שנזיר טמא מביא אשם אינו נזיר גרסינן. כלומר שאע''פ שאין אשם בא בנדבה מ''מ אמרינן דדעתו היה לנדבה דטעי ואמר מאחר שנזיר טמא מביא אשם כבא בנדבה הוא שהרי מתחלתו ע''י נדבה הוא אבל לא היה דעתו כלל לנזירות:
רשב''ל אמר. לאו טעמא משום כינויי כינויין אלא משום דנזיר טמא מביא עוף והילכך קסבר ר''מ דנזירות קביל עליה הואיל ושייכא צפרין גבי נזיר:
וכי ציפורין הוא מביא. נזיר טמא והלא תורין או בני יונה הוא מביא:
אית תניי תני. דכל עוף טהור קרוי ציפורין ודעתו היה על תורין ובני יונה:
ואית תניי תני כל עוף בין טמא בין טהור. בכלל צפרין הוא ואפ''ה אמרינן דדעתו לא היה אלא על מה שקרב למזבח:
אמור לצפור כל כנף. פסוק הוא ביחזקאל גבי המון גוג והתם על כל העופות קאי:
נעשה כמתנדב ציפורין לבדק הבית. דאמרינן אין דעתו לנזירות אלא לנדבה. והא דקאמר לבדק הבית לאו דוקא אלא לצורך קרבן נדבה:
מ''ט דרבי מאיר. ואמאי לא חיישינן דילמא לנדבה קאמר:
נעשה כמתנדב אשם לבדק הבית. כלומר דר''מ לא חייש להא דדמי כאומר הרי עלי אשם דודאי לא נתכוין לנדבה שהרי אין אשם בא בנדבה:
מה נפיק מביניהון אמר הרי עלי אשם. כלומר ולהאי טעמא איכא נמי בינייהו באמר הרי עלי אשם דפליגי נמי בזה אם הוא נזיר או לא דלר''מ מאחר שיודע שאין מתנדבין אשם לא היה דעתו אלא לנזירות ומשום דנזיר טמא מביא אשם הוי נזיר הואיל ושייכא גבי נזירות:
הלכה: הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַחַרְצַנִּים כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אוֹ מִן הַחַרְצַנִּין אוֹ מִן הַזַּגִּין אוֹ מִתִּגְלַחַת אוֹ מִטּוּמְאָה. אִם אָמַר בְּכוּלָּן נָזִיר. כְּרִבִּי יְהוּדָה עַד שֶׁיַּזְכִּיר וָוִים. בְּרַם לְרִבִּי מֵאִיר אֲפִילוּ לֹא הִזְכִּיר וָוִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ברם רבי מאיר. אבל לר''מ דקאמר התם שבועה לא לך לא לך חייב על כל אחד ואחד וה''נ אפילו לא הזכיר ווי''ן אסור בכלן:
אם אמר בכולן נזיר כרבי יהודה עד שיזכור ווין. ואם הזכיר בפיו לכלן תליא בפלוגתא דרבי יהודה ור''מ בפ''ה דשבועות גבי היו חמשה תובעין אותו פקדון ואמר שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך חייב על כל אחד ואחד לרבי יהודה ודוקא עד שיאמר בווי''ן דקאי שבועה על כלן והכא נמי עד שיאמר מן החרצנים ומן הזגים ומן התגלחת ומן הטומאה אבל אם אמר בלא ווי''ן מן החרצנים מן הזגים וכו' דעתו היה לאסור עצמו באחד מהן מן החרצנים או מן הזגים וכו' דלא אמרינן במתני' שאסור בכלן אלא דוקא בשלא הזכיר אלא אחד מהן בהא אמרינן דעתו היה על נזירות ולא הוציא בפיו אלא אחד מהן כדין המקבל עליו נזירות מיין אסור בכלן אבל אם הוציא בפיו לכלן אמרינן דלא היה דעתו כ''א לאסור עצמו באחד מהן דאל''כ למה לו לחשוב לכלן ועד שיאמר בווי''ן דבכה''ג קאי הריני נזיר על כלן:
גמ' כיני מתניתא. כן מיירי המתני' שאמר הרי נזיר באחד מהן או מן החרצנים וכו' ובהא אמרינן דהוי כאלו אמר הריני נזיר סתם ואסור בכלן:
הֲרֵינִי נָזִיר וְנָזִיר. נָזִיר שְׁתַּיִם. דַּהֲוָה יְכִיל מֵימַר. הֲרֵינִי נָזִיר. הֲרֵינִי נָזִיר נָזִיר. שְׁתַּיִם. הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת וּשֶׁתָּשׁוּב. נָזִיר אַרְבַּע. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִי בּוּן. כָּהֶם שְׁמוֹנָה. כְּמוֹתָם שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה. כמוכוס. טֶטרַגוֹן אַרְבַּע. טְרִיגוֹן שָָׁלֹשׁ. דִּיגוֹן שְׁתַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
סומכוס אמר טטרגון. אם אמר הריני נזיר טטרגון ארבע אמר טריגון שלשה דיגון שתים:
כהם. אם חזר ואמר הריני נזיר כהם נזיר שמנה ואם חזר ואמר כמותם נזיר שש עשרה וקמ''ל דלא אמרינן בהא דכמותם על הארבע הראשונות קאמר:
הריני נזיר. גי' הדפוס משובשת בכאן והגהתי כמו שהוא בתוספתא והכי מייתי לה בבבלי סוף פרקין והכי גרסינן הריני נזיר ואחת הרי זה נזיר שתים ועוד הרי שלש ושוב נזיר ארבע. דלא תימא ועוד כי הני ויהא נזיר ארבע וכן בשוב כי כלהו קאמר וליהוי נזיר שית קמ''ל דלא:
הריני נזיר ונזיר נזיר שתים. כדמפרש טעמא דהוה יכיל מימר הריני נזיר הריני נזיר בלא וי''ו ובהא אפשר לומר דלחזק דבריו נתכוין והוא לא אמר כן אלא הריני נזיר ונזיר הילכך נזיר שתים:
הֲרֵינִי. יָד לַנְּזִירוּת. הֲרֵי עָלַי. יָד לְקָרְבָּן. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. תּוֹפְשִׂין אוֹתוֹ מִשּׁוּם יָד לְקָרְבָּן. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. אָמַר. לֹא אוֹכַל לָךְ. תּוֹפְשִׂין אוֹתוֹ מִשּׁוּם יָד לִשְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשָּׁא מֵימַר. שְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ. דִּלְמָא לֹאוֹכַל לָךְ שְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשָּׁא מֵימַר. קָֽנְתָה דְכוּלְבָּה. דִּילְמָא כּוּלְבָּה דְּקָֽנְתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' לעזר וכו'. לא עלה קאי אלא התם בנדרים בפ''ק על שאיני אוכל לך ושאיני טועם לך קאי וגרסינן לה שם עד כולכא דקנתא ושם פירשתי ואיידי דמיירי ביד לקרבן מייתי לה הכא:
הריני. אם אמר הריני לחוד הוי כמו יד לנזירות וכן הרי עלי יד לקרבן הוא:
לֹא נָזַרְתִּי. מוּתָּר. כְּבָר הֲוֵיתִי נָזִיר. הֲרֵי זֶה אָסוּר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָה רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. הָאוֹמֵר. הֲרֵינִי מִיץ שֶׁלֶּעָרְלָה. לֹא אָמַר כְּלוּם. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. 3a מַחֲלוֹקֶת כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. חַייָב. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֶר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בְּכוֹלֵל נֶחֱלָקוּ. אֶבָל בְּפוֹרֵט כָּל עַמָּא מוֹדוֹיי שֶׁאֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל אִיסֻּרִין. וְכָאן בְּכוֹלֵל אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יוּדָן. כָּאן בִּנְדָרִים כָּאן בִּשְׁבוּעוֹת. נְדָרִים חָלִין עַל אִיסּוּרִין וְאֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִיסֻּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
לא נזרתי. אם אמר על איזה דבר אילו הייתי יודע שהוא כן לא נזרתי וכלומר אע''ג דאמר בלשון תמיה דמשמע מי לא נזרתי מותר דאין זה לשון קבלת נזירות אבל אם אמר אלו כן כבר הייתי נזיר לשון נזירות הוא ואסור:
הריני מיץ של ערלה. האומר הריני נזיר ממיץ פירות של ערלה לא אמר כלום דמכיון דבלאו הכי אסורין משום ערלה לא חל נזירות עלייהו:
חברייא אמרין מחלוקת. היא והא דקאמר הכא לא אמר כלום כר''ש היא כדמפרש ר''ז לקמן:
ור''ש פוטר. דאין איסור חל על איסור ואמר ר''ז בכולל נחלקו שכולל דברים המותרין עם דברים האסורין דרבנן סברי מגו דחיילא שבועה על דברים המותרים חיילא נמי על האיסורין ור''ש לית ליה איסור כולל:
אבל בפורט. במפרש דבר האיסור לבדו כ''ע מודיי שאין שבועות חלות על האיסורין דמושבע ועומד מהר סיני הוא ואין שבועה חלה על שבועה:
וכאן. נמי בכולל אנן קיימין שאמר הריני נזיר מיין ומן החרצנים וממין של ערלה ופלוגתא דר''ש ורבנן היא לרבנן חלה נזירות גם על פירות ערלה בכולל ולר''ש לא אמר כלום ואם אכלו למיץ של ערלה אינו חייב עליהן משום נזירות:
אמר רבי יודן. לא היא דלא דמיא להתם דבשבועות מיירי ואין שבועות חלין על האיסורין אבל הכא בנזירות דדין נדרים להו וקיי''ל נדרים חלין על האיסורין כדאמרינן פ''ב דנדרים:
כְּשֵׁם שֶׁכִּינּוּי נְזִירוּת כַּנְּזִירוּת כֵּן כִּינּוּי שִׁמְשׁוֹן כְּשִׁמְשׁוֹן. הֵיי דֵין אִינּוּן כִּינּוּיֵי שִׁמְשׁוֹן. אָמַר רִבִּי אֲבִינָא. שִׁמְשׁוֹךְ שִׁמְשׁוֹר שִׁמְשׁוֹץ.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source